באתר שרידים של מצודה צלבנית קטנה מהמאה השתים עשרה, שנהרסה בכיבוש המוסלמי. במקום נמצאו גם כלי צור ושרידים מהתקופה ההלניסטית. המצודה הייתה חלק מהביצורים ההיקפיים ששמרו על עכו, שהייתה בירת הצלבנים אחרי נפילת ירושלים. ממרום המצודה נשקף נוף של האזור כולו.המבצר הועבר לידי המסדר הטבטוני הגרמני בשנת 1208, אולם כעבור כ-100 שנים נהרס בידי הסולטאן הממלוכי ביברס וכיום נותרו מן המבצר שרידים בלבד. המבצר עבר שיפוץ מקיף על ידי השליט הבדואי של הגליל במאה ה-18 דאהר אל עומר ונוספו לו בניינים בחלק העליון. הערבים קראו למקום ״ג'דין״ לפי מקור נוצרי צלבני מן המאה השלוש עשרה.מבצר גדין, הוא ״מבצר יחיעם״, מוזכר על ידי ויקטור גרן בסיורו בגליל בשנות השישים של המאה התשע עשרה. הוא מתאר את המקום כטירה גדולה על שפת ואדי ג'דין המטה ליפול ומתגוררים בה רק רועים מעטים אותם הוא מכנה ״אנשי אימת״. מצודת גדין, למרות מצבה הרעוע, השאירה רושם חזק על גרן, בשרידיה האיתנים על הפסגה שהיא עומדת עליה. מתחת לטירה מתחם מחוזק במגדלים ובו שרידים של בתים הרוסים, בורות מים וסבך שיחים. בצד הצפוני ראה גרן בוסתנים נטושים.במאורעות 1936 - 1939 שימש המבצר מקום מסתור לכנופיות הערביות. המקום שימש כבית המשפט של הכנופיות. למרגלות המבצר הוקם בשנת 1946 קיבוץ יחיעם. במלחמת העצמאות התבצרו אנשי קיבוץ יחיעם במבצר ונלחמו נגד תוקפיהם הערבים.שמו העברי של המבצר בא לו מקיבוץ יחיעם שעלה לקרקע באזור זה ב-27 בנובמבר 1946, ארבעה חודשים לאחר פעולת ליל הגשרים של הפלמ"ח. באותה פעולה נהרג יחיעם וייץ בניסיון לפוצץ את הגשרים שעל נחל כזיב. המבצר שימש מקום מושבם של בני הקיבוץ החדש ובזמן מלחמת העצמאות, עת היה הקיבוץ מבודד ונצור בלב אוכלוסייה עוינת, הוא שימש להגנה מפני התקיפות החוזרות ונשנות.